ליווי מתורגמן רוסית–עברית לעדות בבית משפט בהליך אזרחי

עדות בבית משפט אינה שיחה. כל תשובה נכנסת לפרוטוקול בניסוח שבו נאמרה, והצד שכנגד יבנה על הניסוח הזה את המשך החקירה. כשהעד אינו דובר עברית ברמה שמאפשרת עדות; לא ברמה שמאפשרת עבודה או קניות, אלא עדות, הפער בין מה שהוא התכוון לומר לבין מה שנרשם הופך לסיכון משפטי ממשי. 

בשנים שאני מנהלת את הפעילות של טומדס בישראל ראיתי את הפער הזה נפתח דווקא אצל לקוחות שהיו משוכנעים שהעברית שלהם מספיקה.

הרקע: משרד עורכי דין ולקוח שעלה לישראל בעשור האחרון

מטעמי סודיות שם הלקוח אינו מפורסם. 

מדובר במשרד עורכי דין בוטיק במרכז הארץ, העוסק בליטיגציה אזרחית ובסכסוכי משפחה וירושה, שייצג לקוח פרטי דובר רוסית בהליך אזרחי. 

הלקוח עלה לישראל בעשור האחרון, מתנהל בעברית בחיי היום־יום ובמקום העבודה, אך מעולם לא נדרש להתבטא בעברית בהקשר משפטי.

המשרד הגיע לטומדס בעקבות המלצה של משרד עורכי דין אחר שעבד עם טומדס בהליך קודם.

מה נדרש בפועל

הפרויקט לא היה תרגום מסמכים אלא ליווי בעל־פה של העדות עצמה באולם: מתורגמן רוסית–עברית שנוכח בדיון, מתרגם את שאלות עורכי הדין ובית המשפט מעברית לרוסית ואת תשובות העד מרוסית לעברית, בזמן אמת, לאורך כמה שעות טובות של דיון (לא מדויק בכוונה).

לצורך ההכנה הועברו לטומדס חומרי התיק הרלוונטיים: כתבי הטענות והמוצגים המרכזיים, בהיקף של כמה אלפי מילים (לא מדויק בכוונה). חלק מהחומר היה בעברית וחלק מסמכים שהוגשו במקור ברוסית.

הנקודות הרגישות בהליך

1. הפרוטוקול לא סובל פרפראזה

תרגום עדות אינו הסבר. המתורגמן נדרש להעביר את התשובה בגוף ראשון, בלי לסכם, בלי להשלים מה שהעד התכוון לומר ובלי להוסיף הבהרה לבית המשפט. עד שמשיב תשובה מסויגת ומקבל בפרוטוקול תשובה חלקה, קיבל עדות אחרת מזו שנתן. זה סיכון של הלקוח, לא של המתורגמן.

2. רגיסטר משפטי שאין לו מקבילה אוטומטית

מונחים מתחום הירושה והקניין אינם נחלקים באותו אופן בין המערכת הישראלית לבין המערכת שממנה הגיע העד. תרגום מילולי של מונח יכול להישמע תקין ולהיות שגוי מבחינה משפטית, ולעד אין דרך לדעת שזה מה שקרה.

3. מוצג שלא היה בחומרי ההכנה עלה באולם

במהלך החקירה הנגדית הוצג לעד מסמך שלא נכלל בחומרים שהועברו מראש. זו נקודת הכשל הקלאסית בליווי דיונים: ההכנה מכסה את מה שידוע, והחקירה הנגדית בנויה בדיוק על מה שלא ידוע.

4. מועד שנקבע בידי בית המשפט

תאריך הדיון נקבע על ידי בית המשפט ולא היה ניתן להזזה. לוח הזמנים להכנה לא נגזר מנוחות הלקוח אלא ממה שנותר עד המועד שנקבע.

תהליך העבודה

טומדס הקצתה לתיק מתורגמן עם ניסיון בהליכים משפטיים, ולא מתורגמן רוסית כללי. ההבדל אינו בשליטה בשפה אלא בהיכרות עם התנהלות אולם בית משפט. לפני הדיון נערך תדריך על חומרי התיק: המתורגמן קרא את כתבי הטענות והמוצגים, ולא הגיע לאולם עם היכרות ראשונית עם הנושא.

במקביל גובשה עם עורכי הדין רשימת מונחים מוסכמת לאותם מקומות שבהם למונח העברי אין מקבילה נקייה ברוסית. ההחלטה מה יהיה התרגום המחייב התקבלה מול המשרד לפני הדיון, לא באולם.

כשעלה המוצג שלא נכלל בהכנה, הטיפול היה מתודי ולא אלתור: המתורגמן תרגם את המסמך ואת השאלה עליו במלואם, וכשנדרשה הבהרה לגבי מונח, היא נמסרה כבקשת הבהרה גלויה לבית המשפט ולא כפרשנות שהוכנסה לתרגום.

מה השיג הלקוח

העדות נמסרה במלואה ונכנסה לפרוטוקול בלי מחלוקת בין הצדדים על דיוק התרגום, כלומר בלי שהצד שכנגד יכול היה לבנות טענה על אופן ההעברה של התשובות במקום על תוכנן. עורכי הדין לא נדרשו לעצור את ההליך לבקשות חזרה או הבהרה חוזרת, והלקוח העיד בשפה שבה הוא מדייק.

המשרד פנה לטומדס שוב לקראת הדיון הבא באותו תיק.

מה זה אומר על השוק הישראלי

הביקוש הזה לא נוצר מעצמו. 

בשנת 2022 עלו לישראל 74,807 עולים, מרביתם מרוסיה ומאוקראינה על רקע המלחמה ביניהן, ובשנת 2024 הגיעו 21,900 עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, 70.6% מכלל העולים באותה שנה, מהם 19,091 מרוסיה. אלה נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך הודעת הלמ"ס "העלייה לישראל 2024".

המשמעות המעשית מתגלה עכשיו, שלוש עד ארבע שנים אחר כך. קבוצה גדולה שהגיעה בין 2022 ל־2024 נמצאת בדיוק בשלב שבו מתחילים ההליכים האזרחיים: ירושות, גירושין, סכסוכי מקרקעין, תביעות עבודה. עברית פונקציונלית נרכשת בשנתיים־שלוש. עברית שעומדת בחקירה נגדית, לא.

יש כאן גם הבדל שקל לפספס בין שני סוגי ביקוש. הצורך בתרגום מסמכים מגיע בשלב מוקדם של הקליטה: תעודות, אישורים, חוזי עבודה ושכירות. הצורך בליווי בעל־פה בהליך משפטי מגיע מאוחר יותר, כשהחיים בישראל כבר מיוצבים דיים כדי לייצר נכסים, ירושות, שותפויות וסכסוכים סביבם. 

שני הצרכים אינם מתחלפים זה בזה, ומשרד שמניח שלקוח שכבר תרגם את המסמכים שלו יסתדר גם בעדות מבלבל בין השניים.

ההנחה שאני נתקלת בה שוב ושוב היא שאם אדם מתנהל בעברית בעבודה, הוא יכול להעיד בעברית. ההנחה הזאת מחזיקה עד השאלה הראשונה שנשאלת בניסוח משפטי מדויק. מניסיוני, הרגע שבו כדאי להעלות את שאלת המתורגמן הוא בהכנת העד לדיון, לא ביום הדיון, כשכבר אין מה לעשות עם התשובה.

שורה תחתונה

מה שהגן על הלקוח כאן לא היה שליטה ברוסית ובעברית, אלא היכרות עם הכללים של האולם: גוף ראשון, בלי סיכום, בלי הסברים מהצד. עדות שנמסרת דרך מתורגמן שמבין את זה נשמעת בפרוטוקול כמו העדות שנמסרה. עדות שנמסרת דרך מי שלא מבין את זה, נשמעת כמו משהו אחר.