תרגום עם בינה מלאכותית זה קל. תרגום ראוי לפרסום, הרבה פחות.

לאחרונה פנה אליי לקוח עם בעיה שנשמעה בהתחלה כמו עניין תרגום פשוט.

הוא כתב מאמר בעברית ורצה לפרסם אותו באנגלית. אז הוא עשה מה שהרבה אנשים היו עושים היום: השתמש בבינה מלאכותית כדי לתרגם אותו.

האנגלית נראתה בסדר גמור במבט ראשון. היא הייתה רהוטה. היא הייתה קריאה. למטרות יומיומיות רבות היא בוודאי הייתה מספיקה.

אבל אז הוא ניסה להגיש אותו ל-Seeking Alpha.

כאן הדברים הסתבכו.

ההנחיות של Seeking Alpha להגשת מאמרים ברורות מאוד: “אין להשתמש בשום כלי בינה מלאכותית כדי לייצר את המאמרים שלכם. אל תשתמשו בבינה מלאכותית אפילו כדי לשכתב מאמר שכתבתם, כדי לגרום לו להישמע משכנע יותר, או כדי להבהיר מאמר לקהל מסוים.” הפלטפורמה מצהירה שהיא מחויבת ל“תוכן אנושי בלבד”, ושהאיסור על בינה מלאכותית נאכף בקפדנות. סיכום מדיניות העריכה שלה גם קובע שכותבים אינם אמורים להשתמש בכלי בינה מלאכותית כדי ליצור, לתקן או לשפר את הטקסט של מאמרי ניתוח.

אז הלקוח לא היה צריך סתם אנגלית.

הוא היה צריך אנגלית ששורדת את הכללים של המקום שבו רצה לפרסם.

זו בעיה אחרת לגמרי.

ולדעתי זו בעיה שחברות רבות עוד ייתקלו בה יותר ויותר. 

(להבהיר: כל מה שכתוב כאן הוא דעתי האישית בלבד.)

התרגום לא נגמר ברגע שהטקסט הופך לאנגלית

אחד הדברים המטעים בתרגום עם בינה מלאכותית הוא כמה גמורה נראית התוצאה.

מדביקים עברית. מקבלים אנגלית. המשפטים שלמים. הדקדוק בדרך כלל תקין. לפעמים אפילו הטון מרשים.

אז קל להניח שהעבודה הסתיימה.

אבל בתרגום מקצועי, השאלה האמיתית אינה רק: “האם זו אנגלית?”

השאלה האמיתית היא: “האם אפשר להשתמש בטקסט הזה למטרה שלשמה נוצר?”

המטרה הזו חשובה.

מאמר פיננסי לא נשפט כמו תיאור מוצר. הסכם משפטי לא נשפט כמו פוסט בבלוג. דוח של חברה ציבורית לא נשפט כמו אימייל פנימי. למסמך רפואי, הגשת מכרז, מאמר אקדמי, כתב טענות או עדכון למשקיעים, לכל אחד מהם יש ציפיות וסיכונים משלו.

היעד הסופי משנה את התרגום.

זה החלק שהרבה תהליכי עבודה מבוססי בינה מלאכותית מפספסים. הם מייצרים טקסט, אבל לא תמיד מבינים לתוך איזה מצב הטקסט נכנס.

השאלה החדשה היא לא רק איכות

במשך שנים דיברו על תרגום מכונה בעיקר במונחים של איכות.

האם התרגום מדויק? האם הוא נשמע טבעי? האם פספס משהו חשוב?

השאלות האלה עדיין חשובות. ברור שכן.

אבל הבינה המלאכותית הוסיפה שאלה נוספת: האם התהליך עצמו קביל?

זה אולי נשמע כמו הבחנה קטנה, אבל זה לא.

יש פלטפורמות שמגבילות כתיבה שנוצרה בידי בינה מלאכותית. יש כאלה שדורשות גילוי. יש כאלה שמתירות סיוע של בינה מלאכותית בצורה מוגבלת, אבל לא כתיבה מלאה על ידה. יש חברות שאכפת להן מסודיות. יש תעשיות שאכפת להן ממעקב ותיעוד. יש לקוחות שצריכים שאיש מקצוע אנושי ייקח אחריות על הגרסה הסופית.

במקרים האלה, הבינה המלאכותית אינה רק כלי. היא חלק מפרופיל הסיכון של העבודה.

זה לא אומר שאסור להשתמש בבינה מלאכותית לעולם. זה אומר שמישהו צריך לדעת מתי מותר להשתמש בה, איך להשתמש בה, ומתי בכלל אסור.

אי אפשר לצפות מרוב הלקוחות לדעת את זה

יש תשובה עצלה לכל זה: “אנשים פשוט צריכים ללמוד להשתמש בבינה מלאכותית טוב יותר.”

לפעמים זה נכון. אבל לעיתים קרובות זה מחמיץ את הנקודה.

לקוח שצריך לתרגם מאמר פיננסי לא אמור להפוך למומחה במדיניות בינה מלאכותית, בכתיבה פיננסית באנגלית, בכללי ההגשה של פלטפורמות, בעריכה אנושית, בתרגום מכונה, בכתיבת פרומפטים ובניהול מינוח.

זאת לא העבודה שלו.

ולמען האמת, אפילו רבים מאלה שמשתמשים בבינה מלאכותית כל יום לא ממש מבינים את ההבדל בין שימוש בה כדי לתרגם, כדי לשכתב, כדי לערוך, וכדי לסייע למתרגם אנושי. מבחינת המשתמש, הכול אולי מרגיש אותו דבר: מכניסים טקסט, מקבלים טקסט טוב יותר.

אבל מבחינת מוציא לאור, רגולטור, מחלקה משפטית או לקוח עם כללים פנימיים נוקשים, ההבדלים האלה יכולים להיות מהותיים.

הלקוח שפנה אליי לא עשה משהו טיפשי. הוא עשה את הדבר המתבקש. הוא השתמש בכלי שכולם אומרים לנו להשתמש בו.

זה פשוט לא הספיק.

כאן התרגום המקצועי משתנה

התפקיד של חברת תרגום הוא כבר לא רק לתרגם במקום הבינה המלאכותית.

זו הגדרה צרה מדי.

חברת תרגום מודרנית צריכה להבין את כל תהליך העבודה שסביב התרגום. היכן ישמש הטקסט? מי יבדוק אותו? האם יש כללים לגבי תוכן שנוצר או נעזר בבינה מלאכותית? האם הלקוח צריך טקסט שנערך בידי אדם, טקסט שנכתב בידי אדם, תרגום מוסמך, או פשוט תרגום נקי לשימוש פנימי?

אלה עבודות שונות.

בפרויקט אחד, הבינה המלאכותית עשויה להועיל בהכנת טיוטה ראשונה שמתרגם מקצועי בודק אחר כך בקפידה. בפרויקט אחר היא עשויה להועיל בהשוואת מינוח או בבדיקת עקביות, אבל לא בכתיבת הגרסה הסופית. בתוכן רגיש, משפטי, פיננסי, רפואי או כזה שמיועד לפרסום, התהליך הבטוח ביותר עשוי להיות אנושי מההתחלה.

הנקודה היא לא להיות נגד בינה מלאכותית. זה לא היה ריאלי.

הנקודה היא להתייחס ברצינות למה שהלקוח באמת צריך.

לפעמים הלקוח צריך מהירות. לפעמים הוא צריך עלות נמוכה. לפעמים הוא צריך דיוק מעל הכול. ולפעמים הוא צריך מסמך שיעבור שער מסוים מאוד בלי לייצר בעיות חדשות.

אלה החלטות על תהליך עבודה, לא רק החלטות לשוניות.

בינה מלאכותית יכולה לעזור, אבל היא לא לוקחת אחריות

בינה מלאכותית יכולה להיות שימושית מאוד בתרגום. בשימוש נכון היא יכולה להפחית עלויות, לקצר זמני אספקה, לסייע בשמירה על מינוח אחיד, להשוות גרסאות ולתמוך במתרגמים אנושיים.

אבל היא לא לוקחת אחריות על הטקסט הסופי.

האחריות הזו עדיין שייכת למישהו. בעבודה מקצועית היא שייכת בדרך כלל לאנשים שמתכננים את התהליך, בודקים את התוצאה ומבינים מה ההשלכות אם הטקסט ייכשל.

לכן “פשוט תשתמש בבינה מלאכותית” היא לא עצה מספקת.

הלקוח שניסה להפוך מאמר בעברית לפרסום באנגלית לא היה צריך רק אנגלית טובה יותר. הוא היה צריך מישהו שיבין את הקשר הפרסום, את כללי הפלטפורמה, את השפה ואת תהליך העבודה.

זה הלקח.

תרגום עם בינה מלאכותית זה קל.

תרגום ראוי לפרסום, לא.

וככל שיותר פלטפורמות ותעשיות יקבעו כללים סביב תוכן שנוצר בידי בינה מלאכותית, הפער הזה ילך ויהיה משמעותי יותר, לא פחות.

מאת יואב גרבר,

מתרגם מקצועי, טומדס

פרופיל הלינקדאין של יואב